החלטה בתיק בש"פ 5282/12

           לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), שלישית במספר להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 13.7.2012 או עד מתן פסק דין בת"פ 36918-05-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

           נגד המשיב ושניים נוספים הוגש כתב אישום מאוחד ומתוקן שבמסגרתו מיוחסים לו שני סעיפי אישום: בסעיף האישום הראשון, כתב האישום מייחס למשיב עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק אוחוק העונשין); עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, , לפי סעיף 329(א)(1) לחוק; ועבירה של נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק. לפי בכתב האישום, הגיע המשיב ביחד עם מועין אבו עצה (להלן: מועין) בלילה שבין 6.5.2011 לבין 7.5.2011 אל שכונת נווה דקלים באשקלון. שם, בילו ד.כ. (להלן: המתלונן) ומספר חברים וחברות נוספים. מועין ניגש אל חברתו (להלן: א.ג.), ביקש ממנה להצטרף אליו ומשך בידה. בשלב זה, הגיעה שני וסקר (להלן: שני) להתעמת פיזית עם מועין, סתרה לו ואף הוא סתר לה. בתגובה לכך, תקפו המתלונן, מתן דוכני (להלן: מתן) ואיתי ואסר (להלן: איתי), את מועין, ואחד מהם אף שבר בקבוק על ראשו. לאחר מכן, עזבו מועין והמשיב את המקום. בשלב מאוחר יותר התקשר המתלונן אל מועין במטרה ליישב איתו את ההדורים והשניים קבעו להיפגש. המתלונן המתין להם כבר במקום המפגש כאשר מוחמד אבו עצה (להלן: מוחמד) והמשיב הגיעו, והאחרון היה מצויד באקדח. לפי כתב האישום, השניים הכו את המתלונן קשות. המשיב אף ירה לעבר המתלונן ופגע באמת ידו הימנית. כתב האישום מוסיף ומתאר את החבלות הרבות שנגרמו למתלונן כתוצאה ממעשי המשיב ומועין.

           בסעיף האישום השני כתב האישום מייחס למשיב עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק. לעניין זה, מציין כתב האישום כי בבוקר שלמחרת האירועים שתוארו לעיל, התקשר מועין ל-א.ג. וביקש להיפגש עמה ועם ל.ש. (חברתו של מוחמד). בשלב מאוחר יותר, אסף המשיב את א.ג. ואת ל.ש. והסיען אל דירה באשקלון, שבה נכחו אף מועין ומוחמד. במהלך שהותם בדירה, הורו השלושה לשתיים לשקר למשטרה לעניין נוכחות המשיב באירוע מהלילה הקודם. בעקבות זאת, אכן שיקרו השתיים בחקירתן במשטרה ומסרו כי בקטטה נכחו מועין ומוחמד, והשמיטו את חלקו של המשיב.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 29.6.2011 קבע בית-המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב וכן קבע כי קמה עילת מעצר. כן נקבע, כי לאור המסוכנות הנשקפת מהמשיב, עברו הפלילי המכביד, לרבות בעבירות אלימות והיותו נתון במעצר עד תום ההליכים המשפטיים בתיק אחר, הודה בית-המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           עברו תשעת חודשי המעצר אך משפטו של המשיב לא תם. על כן, הגישה המבקשת בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב בהתאם להוראת סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים. ביום 26.2.2012 נעתרתי לבקשה, והוריתי (בש"פ 1407/12) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, וזאת בין היתר לנוכח הסכנה הנשקפת ממנו. עברו אף תשעים הימים האמורים, ומשכך הוגשה לבית משפט זה בקשה נוספת להארכת מעצר בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים, וביום 13.5.2012 נעתר כבוד השופט א' רובינשטיין (בש"פ 3756/12) לבקשה באופן חלקי, והאריך את מעצרו של המשיב ב-45 ימים נוספים.

           משפטו של המשיב טרם הגיע אל סופו, ומשחלפו להם 45 הימים מאז ההחלטה האחרונה שניתנה בענייננו, הוגשה בקשה זו שלפניי, השלישית במספר, להארכת מעצרו בתשעים ימים נוספים.

           המבקשת טוענת כי קיימת בעניינו של המשיב חזקת מסוכנות סטטוטורית והיא אף נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום. עוד טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב מתגברת לנוכח עברו הפלילי המכביד. בנוסף, נטען כי ישנו חשש לשיבוש הליכי משפט אם הוא ישוחרר. עוד ציינה המבקשת כי ימים לאחר ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ביצע המשיב עבירות נוספות שבגינן הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע (בת"פ 51774-05-11 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 51774-05-11 end_of_the_skype_highlighting). המבקשת סבורה אם כן, כי הן מסוכנותו, הן קצב ההתקדמות הסביר בתיק העיקרי תומכים בקבלת בקשתה להארכת מעצרו של המשיב. באשר לסוגיית מועדי הישיבות שנקבעו במהלך שלושת החודשים הקרובים, ציינה המבקשת כי עד למועד הדיון שהתנהל בפניי נקבעו שלושה מועדים: 11.10.2012, 24.10.2012 ו-30.10.2012.

           המשיב מתנגד לבקשה. לגישתו קצב ההתקדמות בתיק מלמד שתוגשנה בקשות נוספות להארכת מעצר בעתיד. עוד טוען המשיב כי עוד אין יותר חשש לשיבוש הליכי משפט, וזאת משסיים המתלונן את עדותו בבית המשפט המחוזי. יתרה מזאת, המשיב מלין על כך שהוא מצוי במעצר בעוד שבעניין שני הנאשמים האחרים נתקבלו החלטות שחרור.

           ביום 11.7.2012 התקיים בפניי דיון בנוכחות הצדדים, ולאור העובדה כי במהלך תקופת ההארכה המבוקשת היה קבוע רק דיון אחד לשמיעת משפטו של המשיב, הוריתי לבאת כוח המבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה כי ייקבעו מועדי דיון נוספים בעניינו של המשיב, תוך שקבעתי את מועד הדיון בבקשה ליום 16.7.2012. ביום הדיון הודיע לי בא כוח המבקשת כי בית המשפט המחוזי קבע מועד נוסף ליום 4.9.2012, כך שבמהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת קבועים שני מועדים להמשך שמיעת משפטו של המשיב. בא כוח המשיב טען כי יש לשחרר את המשיב וחזר על טיעוניו שהעלה בדיון הקודם.

            לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, לאחר התלבטות לא קלה, כי דין הבקשה להתקבל.

           הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).          עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

           אמת היא כי במקרה שלפניי קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק אינו משביע רצון, וזאת בלשון המעטה. הארכת מעצר מעבר לתשעת החודשים הינה החריג ומן הראוי כי מצבים אלה יובילו להחשת הטיפול בתיק ולעמידה קפדנית יותר על הצורך לסיימו בהקדם. הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים לא נועדה לשרת את התארכות ההליכים או לאפשרה. הארכת המעצר ניתנת מתוך תפיסה כי תשעת החודשים לא הספיקו לשם סיום שמיעת המשפט ומתוך הנחה כי הצדדים ינצלו את תקופת ההארכה לצורך קידום ההליכים.

           ואולם, כאמור לעיל, נקבע מועד דיון נוסף בעניינו של המשיב, עד כי לעת עתה, ובמהלך תקופת ההארכה המבוקשת, קבועים שני מועדים להמשך שמיעת התיק. אציין כי במסגרת תיק זה נתבקשו מספר דחיות מועדי דיון, שחלקן נתבקשו על ידי הנאשמים. עניין זה תרם אף הוא למצב שבו מתבקשת בעניינו של המשיב בקשת הארכה שלישית במספר. על אף האמור, וכפי שציינתי, המצב אינו משביע רצון ועל כן בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות מאמץ נוסף כדי לקבוע מועדים נוספים לאלה שכבר נקבעו, וזאת במהלך שלושת החודשים הקרובים.

           על כן, הגעתי למסקנה כי במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מהמתואר בכתב האישום היא רבה והיא אף מתחזקת לנוכח עברו הפלילי המכביד.

           נוכח האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 13.7.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 36918-05-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

           ניתנה היום, כ"ז בתמוז התשע"ב (17.7.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.